זרעים מרים

לטריילר של הסרט

הסרט התיעודי Bitter Seeds עוקב אחר סיפורם של חקלאי הכותנה ממחוז וידרבהה במדינת מהאראשטרה – הודו, דרך עיניה של מנג'ושה אמברוור בת ה-18, בת למשפחת איכרים החולמת להיות עיתונאית.

כבר בתחילת הסרט הצופה מגלה סטטיסטיקה קשה ומבהילה : "רבע מיליון חקלאים הודים שמו קץ לחייהם ב-16 השנים האחרונות". למעשה, בכל 30 דקות חקלאי בהודו נוטל את חייו כיוון שאינו יכול עוד לשאת את העול הנפשי הכרוך באובדן נכסיו ואת הבושה הנלוות לכך.

מנג'ושה היא בת למשפחה שאיבדה את אביה בדרך זו, והיא עדה לתופעה מדאיגה - יותר ויותר משפחות חקלאים בכפר שלה, במחוז שלה וברחבי המדינה, שותפות לגורל זהה. במחוז וידרבהה משפחות רבות של חקלאים מתקיימות בממוצע מ-2 דולר ליום ותלויות בחלקת האדמה הקטנה שלהן לגידול כותנה, במשך דורות רבים.

במשך מיליניום, השתמשו חקלאי וידרבהה בזרעי כותנה זולים שנאספו מהצמחים עצמם, לא השתמשו בחומרי הדברה ולצורכי דישון השתמשו בזבל פרות. שיטה מסורתית זו דרשה השקעה כספית נמוכה ביחס לתמורה. בשנות ה-70 נכנסו לשימוש זרעי המכלוא, הם הגבירו את כמות היבול אך עם הזמן דרשו יותר ויותר דשנים וחומרי הדברה.

ב-2002 נכנסו לשימוש זרעי כותנה מסוג Jai Bt של חברת מונסנטו. אלו זרעים שעברו הנדסה גנטית בה מחדירים גן בעל תכונה מסויימת לתא הצמח על מנת לשפר את העמידות שלו בפני מזיקים מסויימים. צמחים הנוצרים מזרעים אלה הינם עקרים ועל כן חקלאי הכותנה נאלץ לקנות בכל שנה זרעים חדשים, דבר שיוצר תלות בחברת הזרעים, בניגוד ל"שמירת זרעים" שהייתה נהוגה בשנים עברו.   

מונסנטו מפעילה זכיינים בהודו, הם מגיעים לכפרים ומבטיחים לחקלאים שזרעים אלה יניבו עבורם יבול רב תוך הבטחה שהצמח לא יותקף על ידי מזיקים. "מוכרי הזרעים" מספרים על חקלאים בכפרים אחרים שהתעשרו כתוצאה משימוש בזרעים האלו והצליחו לרכוש השכלה לילדיהם ולשפר את רמת חייהם.

על פי הקוד החברתי בהודו, חקלאי נחשב לבעל כבוד פחות ביותר ופיסת האדמה הקטנה שלנו, היא כל רכושו. אדמה זו מספקת את מחייתו והוא רוחש לה כבוד רב. כמו כן בעל משפחה שיש לו בנות, נאלץ לשלם "דאורי" (נדוניה) למשפחת החתן ובמידה ואינו יכול לשלם, בנותיו לא יכולות להינשא, דבר הנחשב מביש ביותר. בנוסף, חקלאים רבים עובדים בשדות הכותנה עוד מהיותם ילדים כיוון שלא הייתה להוריהם האפשרות הכלכלית להשאיר את ילדם בלימודים והם אולצו להצטרף למאמץ המשפחתי ולעבוד בשדות. החקלאים מקווים בליבם שבעזרת הזרעים האלו, ילדיהם יוכלו ללמוד, לצאת ממעגל העוני, למצוא שידוך טוב ולהביא כבוד להוריהם.

זרעי הכותנה מסוג Bt יקרים משמעותית מזרעים רגילים (מחיר זרעים ל-1 ק"ג : 0.40 אגורות לזרעים רגילים לעומת 240 ש"ח זרעי Bt של מונסנטו) וכמו כן הם מחייבים שימוש בחומרי דישון והדברה יחודיים, הנמכרים ביוקר אף הם. חקלאי הכותנה לוקחים הלוואות מהבנק על מנת לממן את הרכישה הזו אך ללמעלה מ-80% מחקלאי הכותנה באיזור זה אין אפשרות לקחת הלוואה מהבנק ובאין ברירה הם פונים למלווים בריבית בשוק האפור כנגד משכון האדמה שברשותם, המהווה את כל רכושם. לחקלאים האלו אין גישה חופשית למידע, הם סומכים על אנשי המכירות ומסכנים את כל מה שיש להם, את אדמתם, את עתיד משפחתם, את כבודם ואפילו את חייהם בתקווה ליבול טוב יותר.

"מונסנטו נכנסה לשוק ההודי לאחר שקבלה לארגון הסחר העולמי (WTO) וכך נאלצה הודו לפתוח את שעריה לחברות זרעים זרות. בשנת 2005 מונסנטו השתתפה בישיבת הנהלה שניסחה הסכם בין ארה"ב להודו, שמטרתו הייתה הפחתת הרגולציה בנושא זרעים מהונדסים גנטית".

עם הזמן הזרעים הרגילים נעלמו וחקלאים לא יכלו לרכוש אותם גם אם רצו בכך. כיום, למעלה מ-90% מחקלאי הכותנה בהודו משלמים למונסנטו תמלוגים.

ד"ר ונדנה שיבה, הפועלת למען איכות הסביבה וחברה בפורום הבינלאומי לגלובליזציה (IFG): "מאז שמונסנטו נכנסה, לא משווקים עוד זרעים רגילים ומאז שזרעי הכותנה המהונדסים גנטית נכנסו לשימוש, הצורך בחומרי הדברה עלה בצורה חדה". לדבריה, "הנדסה גנטית משבשת את הפיזיולוגיה והמטבוליזם של הצמח. הגידולים נהרסים במידה ויש בצורת ונהרסים במידה ויש עודף במי גשמים ומזיקים חדשים מופיעים כיוון שצמח הכותנה המהונדס נלחם רק במזיק מסוג bollworm, המזיק העיקרי בגידולי כותנה, אך הצמח נחלש".

זרעי הכותנה מסוג Bt זקוקים לכמות גדולה יותר של מים וכמו כן הדשנים המותאמים לזרעי הכותנה האלו תלויים באספקת מים על מנת שיוכלו לבצע את ייעודם. למעלה מ-90% מחקלאי הכותנה נתונים לחסדי השמיים ותלויים במי הגשם בלבד, ללא אפשרות לבצע השקייה נוספת. במידה והעונה הגשומה ממאנת להגיע, היבול כולו עלול לרדת לטימיון. יחד עם זאת הם מלאי אמונה ותפילה.

האמת המרה היא שחקלאים רבים אינם מקבלים תמורה להשקעתם, לעיתים במשך כמה שנים ברציפות, במקרים רבים מזיקים כמו הקמחיתיים תוקפים את הצמחים החלשים והשדה כולו מושמד, למרות הנסיונות הנואשים של החקלאי להדביר אותם. וכיוון שהשקיע בזרעים העקרים האלו את כל כספו ורכושו, הוא אינו עומד בנטל החוב ובבושה ושם קץ לחייו, פעמים רבות באמצעות שתיית חומר ההדברה עצמו...

ד"ר שיבה: "אם חקלאי יתחיל לעשות מאזן כספי, הוא יפסיק לעבוד בחקלאות כיוון שהחקלאות התעשייתית כפי שהיא קיימת בארה"ב ובהודו, בנויה כך שההוצאות על הזרעים, הכימיקלים והמיכון גבוהות יותר מההכנסות, הסיבה היחידה שזה ממשיך להתקיים במדינות כמו ארה"ב היא הסבסוד הממשלתי שעוזר להחזיק את הראש מעל המים".

למעבר לראיון מרתק עם ד"ר ונדנה שיבה

"ארה"ב מוציאה בכל שנה 3-4 מליארד דולר כסבסוד תעשיית הכותנה שלה ולכן יש לה יתרון על פני חקלאות הכותנה בהודו. מעשה זה הוא בגדר הפרה של הסכמים בינלאומיים. ארה"ב ממשיכה לסבסד אף על פי שהיא נקנסת בכל שנה ב-147 מיליון דולר".

"בחמש השנים האחרונות (2007-2011) התשואה של מונסנטו מזרעי כותנה מהונדסים קפצה מ-58 מיליון דולר ל-750 מיליון דולר ולמרות שדרכים חקלאיות אלטרנטיביות המבוססות על עקרונות הבר קיימא, בעלות פחותה לחקלאים מוצגות, המימון שהם מקבלים זעום".

הנדסה גנטית תפתור את בעיית הרעב העולמי?

אחד הטיעונים בעד השימוש בהנדסה גנטית הוא שיש ביכולתה לסייע בפיתרון בעיית הרעב העולמי על ידי הגברת כמות היבולים, אך שיטה חקלאית אגרו-אקולוגית (גישה חקלאית המשלבת מדע וידע מסורתי – מקומי על מנת לייצר פרקטיקה בעלות נמוכה ובדרך אקולוגית) בשם SRI שפירושו "מערכת להגברת (יבול) האורז",  שפותחה במדגסקר בשנות ה-80 על ידי הנרי דה לאולני ובסיוע אוניברסיטת קורנל, הוכיחה אחרת. מטרתה הייתה שיפור המערכת החקלאית ללא תלות בתוספות חיצוניות ושימוש מושכל ובר - קיימא במשאבים ללא עלויות נוספות, לעומת התלות של החקלאי בזרעים מהונדסים גנטית.

ב -2011 חקלאי בשם סומנט קומאר מהודו, שבר את השיא העולמי בתפוקת אורז בעזרת שיטה זו וגבר על המדען יואן לונגפינג – אבי האורז ההיברידי (אורז הנוצר על ידי הכלאה בין זנים).

מאת בת חן נקטלוב – יועצת מוסמכת לתזונה טבעית ואורח חיים בריא